דיוקן - כמו מבראשית יום ו', כמה שעות לפני כניסת השבת, משהו חסר לאלוהים. רוצה אדם. בתחילת המעשה הוא חושב לבנות צוות ומדבר על "נעשה אדם" , כשהוא מחליט שהברנש יהיה בצלמו וכדמותו, הוא מבין שזה לא פשוט ומשנה דעתו: לא עושה עם כל החבר'ה אלא בורא אותו "ויברא אלוהים"... וזה מה שהוא עשה- "וייצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה " כמה תובנות ראשוניות: קודם מנסים לעשות, אחר כך לברוא - ובסוף לייצר/ליצור. כשאלוהים גמר, הוא הסתכל על הברנש ונבהל: איזה כיעור! אם ככה נראה מי שנוצר עלפי צלמי ודמותי, איך אני נראה??? ואז, כבר החליט "לא תעשה לך פסל ומסיכה"... לא פסל, לא מסיכה, לא ציור ולא צילום. כלום. אי אפשר לסמוך על בני-אדם בכלל. אם זה מה שיוצא לאלוהים, תארו לכם מה ייצא לבני-אדם!... ואז באנו ואמרנו: ראשית, אנחנו לא ממש בני אדם. אנחנו אמנים. שנית, אנחנו לא עושים, לא בוראים ולא מייצרים - אנחנו מציירים ציורים ופוסלים פסלים. מציירים את בני האדם ולא את אלוהים. זה מותר, לא? וחוץ מזה, האנשים שלנו ייצאו עוד יותר מכוערים. אין לך מה לדאוג. אז אלוהים הסכים (בחרדה גדולה. ר' מגדל בבל ועוד) כדי להרגיע אותו ולהוכיח לכל האנשים, עשינו תערוכה של לא על באמת, תערוכה וירטואלית, באתר אמני כפר סבא. מי שלא מאמין, שיפתח את האתר ואת התנ"ך וייווכח.