אמני כפר סבא בתערוכה משותפת
ימי התום
אימא רוקמת, אבא יושב במרכז הסלון, אחות גדולה מביטה בספר ציורים של רנואר, ואחות קטנה מביטה בה בהערצה, תצלום מבוים בגוון סֶפּיָה תלוי על קיר הבית, מנציח רגע אחד תמים – כך רצינו שתיראה המשפחה, כך אנו זוכרים אותה, לכל אחד יש תפקיד, הכול ברור, מוגן ומגן.
התערוכה ימי התום עוסקת בעבר. שמה של התערוכה מבטא געגוע לימים אחרים וזמנים אחרים, לחיי הפשטות, לעצמנו כפי שהיינו ילדים אהובים, עטופים ומוגנים, מלאי תקווה טבעית ומשמחת, שרויים בחלומות בלי גבול והיגיון. אולם בימים שבהם ערכי הדמוקרטיה מאיימים להתפורר, השחיתות פושה בכול, ומהימנות המידע האין-סופי מוטלת כל העת בספק, גם העבר הקרוב נדמה כימי התום.
ההתפתחות הטכנולוגית המואצת, המשנה במהירות את המציאות, יוצרת בקרבנו כמיהה לנוסטלגיה, וזו מעודדת שגשוג בתעשיית הרטרו. אנו נמשכים לבתים ולעיצובים ב"סגנון של פעם", לבגדי וינטג' ולתוכן רטרוספקטיבי בפורמטים שונים, כמו קולנוע וספרות.
זיכרונות ילדות ונעורים התגלו כַּתמה המרכזית של העבודות בתערוכה: בית הילדוּת, שבמקרים רבים נקשר לאושר, תקווה, ביטחון ותמיכה, ותקופת הנעורים, המתאפיינת בפרץ של שמחת חיים ואופטימיות, חיי עשייה וחברה, שירות לאומי בקיבוצי ספר, הערצה לאלביס פרסלי ואהבה ראשונה.
העבר האישי, המשתקף ברבות מן העבודות, מהדהד את עברה של המדינה ותולדותיה. זיכרונות ילדות מארצות רחוקות וזיכרונות מדירות עולים ומקשיי הקליטה בארץ, מוצאים את ביטויים בעבודות אחרות.
חלק מהאמנים הם ילדים לניצולי שואה קשיי יום: הפרנסה לא אפשרה קניית מותרות, ואימא הכינה בובות ממגבות, ובימי החופש הגדול, בין שתיים לארבע בצהריים, כשאסור היה להפריע את מנוחת השכנים, נשארו בני המשפחה בבית ועסקו בעבודות "שקטות" – רקמת מפות ומפיות (מסורות שהגיעו מאירופה), ובקריאת ספרים מהספרייה. המשחקים התבססו על המחוזות הנחשקים שתוארו בספרים: נסיכים ונסיכות, ממלכות קסומות, אינדיאנים ופיראטים.
יש המתרפקים על ילדותם המאושרת במושבה או בקיבוץ: פרדסים, בתים קטנים עם גגות אדומים, מחסנים מסתוריים, אנשים על גבי חמורים, חופשות קיץ אצל קרובי משפחה, שפת ים, מקלחת משותפת בקיבוץ ומשחקי "חמור ארוך", ו"משוך בחבל".
גם קשיי ההתבגרות משתקפים בעבודות: זיכרונות משיטת החינוך הקפדנית, שיטת "המקל והגזר", הלקאה עם חגורה, התמודדות עם שינויי הגוף הנשי וכאבי הגדילה הגופניים והנפשיים.
נקודת מבט עכשווית על 'ימי התום' מתארת את הנוף הפסטורלי המשתנה במהירות לנגד עינינו: שדות נעלמים, ובמקומם – שכונות וכבישים.
הכניסה אל חלל התערוכה היא הזמנה להיות שותפים לזיכרונותיהם החמים והעוטפים של האמנים מימי התום. חיוך של שותפות על המתוק-מריר הזה מלווה את הצופים, כי לכל אדם ימי תום משלו.
כרמל גופר
גלרית תמונות: