בנוסף למבנים ארכיטקטוניים מרשימים, כמו "מרכז היידר אלייב" שתכננה הארכיטקטית זאהה חדיד, מוזיאון השטיחים, מגדלי הלהבה והמוזיאון הייחודי לאמנות מודרנית, מציעה באקו, בירת אזרבייג'ן, חוויה מיוחדת ולא כל כך מוכרת, לשוחרי אמנות מודרנית ועכשווית.
לחופי הים הכספי, ברחבה מטופחת ורחבת ידיים, שוכן מרכז יאראט (YARAT) - ארגון ללא מטרות רווח, המוקדש לטיפוח ההבנה של אמנות עכשווית. זהו מרכז לפעילות, מחקר וחשיבה אמנותית בקווקז, מרכז אסיה והסביבה. המרכז נוסד על ידי אאידה מחמודובה, בשנת 2011. ובו מתקיימים תערוכות, אירועים חינוכיים ופסטיבלים. מרכז YARAT (שפירושו באזרית "יצירה"), מטפח אמנות עכשווית מקומית ומשתף פעולה עם גלריות ומוזאונים בין-לאומיים לאמנות. את המרכז מפעילים מתנדבים, נערים ונערות תלמידי האקדמיה לאמניות ובית הספר לתיירות הלוקחים חלק פעיל בפרויקטים החינוכיים של המקום.
מייסדת המרכז, אאידה מחמודובה, היא בוגרת הקולג' לאמנות ולעיצוב במרכז סנט מרטין בלונדון, ובוגרת אוניברסיטת אינטרקונטיננטל האמריקאית בשיווק אופנה. היא מנהלת האוצרות במוזיאון לאמנות מודרנית בבאקו החל מ- 2012 ובין השאר היא אחייניתו של הנשיא השלישי של אזרביג'אן, היידר אלייב ובת דודו של הנשיא הנוכחי, אילהם אלייב.
בימים אלה מוצגות במרכז יאראט שתי תערוכות יחיד מרתקות של האמן האיטלקי הוותיק, מיכלאנג'לו פיסטולטו Pistoletto)) ושל איידה מחמודובה (AIDA MAHMUDOVA)
מיכלאנג'לו פיסטולטו - צייר, אמן פעולה, פיסול, מיצב, ותיאורטיקן של אמנות. ידוע כאחד הנציגים העיקריים של ה"ארטה פוברה") Arte Povera) האיטלקי. קבוצת אמנים איטלקים אשר יצרו אמנות "עניה" שעשתה שימוש בחומרים דלים וזולים, כגון מתכות, אבנים, עצים וכדומה. מאז התערוכה הראשונה שלו ב-1960, הציג פיסטולטו עשרות תערוכות ברחבי העולם. עבודותיו מוצגות באוספים של המוזיאונים המובילים כגון הטייט בריטיש, מוזיאון סן פרנסיסקו לאמנות מודרנית והגלריה לאמנות של אונטריו. רטרוספקטיבות של יצירותיו נערכו בוונציה, מדריד, פירנצה, רומא, ברצלונה ופילדלפיה. בביאנלה בוונציה 2003 זכה בפרס "אריה הזהב" לכל החיים. בשנת 2007 זכה בפרס וולף בירושלים. ובשנת 2013, קיבל פיסטולטו פרס של האגודה לאמנות יפן בטוקיו.
עבודתו עוסקת בעיקר בהשתקפות האמנות בחיי היומיום ובשאיפה לעולם הרמוני בין האדם לטבע ובין אדם לאדם.
במרכז התערוכה ביאראט מופיע טקסט שכתב פיסטולטו בשם "גן העדן השלישי". זהו מניפסט המדבר על עתיד אוטופי שבו הטבע והחברה מתקיימים יחד בהרמוניה מושלמת. "גן העדן השלישי" תובע אחריות חברתית לקיום עולם בר-קיימא שבו מדע, טכנולוגיה ואמנות יחזירו את החיים לכדור הארץ ". פיסטולטו עיצב את סמל "גן העדן השלישי" בו הוא מגדיר מחדש את סימן האינסוף המתמטיהמורכב משני מעגלים מתחברים. הסמל החדש שלו מורכב משלושה מעגלים מחוברים. כשהמעגלים החיצוניים מייצגים טבע ואמנות, והם מחוברים יחד במעגל גדול המייצג את האנושות החדשה. סמל "גן העדן השלישי" מופיע בתערוכה במרכזם של צילומים גדולים המכסים את קירות אולם הכניסה. בהם מתוארים מייצבים סביבתיים בצורת הסמל שיצר פיסטולטו במקומות שונים בעולם. במרכז האולם מיצב מרכזי הממלא את החלל עשוי קרטון גלי מתפתל, המייצג אף הוא את סמל "גן העדן השלישי" בתלת מימד.
אלמנט מרכזי נוסף בתערוכה הוא שימוש במראות. בהן מרבה פיסטולטו להשתמש מאז שנות ה -60.
בתערוכה מוצבות מראות שבורות בתוך מסגרות מפוארות או מראות שעליהם מודבקים צילומים. וכן מראות המגדילות את תחושת החלל ויוצרות אשליה של מרחב אין סופי. בכל אחת מהיצירות משתקף גם המתבונן ביצירה. באמצעות המראות עוסק פיסטולטו בשאלת השלם והחלק, השבור והמושלם, מציאות ואשליה, חוץ ופנים, אמנות והשתקפות. אמן וצופה. המיצב הוא חלק מסדרה ארוכה של יצירות המבוססות על מראות שיצר פיסטולטו לאורך השנים, כמו גם מיצב המראות הנפלא שיצר בביאנלה 2018 בוונציה, בכנסיית סן?ג?ורג?ו מאג?ורה ""One and One Makes Three, בו קרא להידברות ולאחווה בין תרבויות ואנשים. מיצב המראות יצר מעגל ובו אנשים יכולים להסתובב ולראות את עצמם וזה את זה. מאחורי המראות הופיע הכיתוב "אהוב את השונה" בשפות שונות.
הבחירה להציג את פיסטולטו בבאקו אינה מקרית, אזרבייג'ן מבקשת להציג את עצמה כמדינה מודרנית המקדמת אמנות, סובלנות והידברות. מעורבותו של פיסטולטו בסדרת תוכניות חנוכיות, שפותחה עבור תלמידי בתי ספר הכוללת סדנאות לתלמידים ולאמנים צעירים וסדרת הרצאות לסטודנטים, מתאימה למטרות מרכז יאראט המבקש להכשיר מחנכים אזריים מקומיים ברחבי אזרביג'אן כדי לפתח ולהרחיב את האופן שבו ילדים מתקרבים לקיימות ולתהליכים יצירתיים.
בחלל התצוגה שבקומה השנייה מציגה איאדה מחמודובה מיצב גדול המתבסס על חקירת חומרי היצירה. באמצעותו בוחנת האמנית את תהליכים של הרס ובריאה מחדש. על רקע ציור נוף כמעט מופשט, המכסה קיר שלם בו נפערה מעין מערה שפתחה עשוי גבס, מוצבים בחלל התצוגה פסלי בטון הנראים כעמודי בית שנהרס, או לחילופין עמודים בתהליך של בניה שלא הושלמה. השברים חושפים את האבנים הקטנות ואת מוטות ברזל הבניין שנועדו לחזקו. לצדם משני צדי אולם התצוגה ניצבות מעין תיבות גדולות עשויות שכבות שכבות של חומרים שונים, כגון נייר, טיט, מלט ואבן, השכבות מזכירות חתך סטרטיגרפי המציג את השינויים בהרכב הסלעים במרחב מסוים בהתאם לסוג החומרים של הסלע. מהחתכים הללו ניתן להרכיב לוח זמנים גיאולוגי. מכאן שמחמודובה עוסקת בשכבות העבר של ארצה ובפני השטח. השכבה העליונה מזכירה את נופי אזרבייג'ן השונים כמו הים הכספי, אזור הבוץ המבעבע, מדבריות, או נוף אורבני בו נראים סימני נפט. המיצב כולו יוצר תחושה של מקום הרוס למחצה ובנוי למחצה, כשכל שכבה חושפת רגע מסוים ברצף הזמן. במרכז האולם עומד עמוד בטון גדול התומך בתקרה ומסמל יציבות וכח בניגוד לעמודים השבורים. מקור ההשראה העיקרי של מחמודובה הם מקומות נשכחים, אזורים מרוחקים ולא מפותחים באזרביג'אן. אזורים שהקידמה והטכנולוגיה עדיין לא שינתה ואזכורם מביע געגוע, כמיהה לזכר מקום, ולא דווקא למקום עצמו. מחמודובה אינה מרבה לפרש את יצירתה, אך המיצב פועל על הצופה גם במישור הפיסי וגם במישור הרגשי.