אמני כפר-סבא

בעבודתי כיוצרת אני נעה, בין אקספרסיביות מתפרצת, המתבטאת בבחירת המצעים (הגסים לעיתים כמו קרטון ודיקט), בצבעוניות העזה וכלי העבודה, שפכטל או מכחול, בתהליך של הוספה, גריעה, חריטה על הצבע הטרי, לבין  קו רגיש ומורעד, האוצר בפנים אנרגיה חבויה.

הדימויים מהווים פלטפורמה לתפיסת החולף והחמקמק, ומציפים רגש ודמיון החבויים בתוכי. יש ציורים בהם שדות הצבע בוהקים, ויש כאלה שקטעי הרישום הפיגורטיביים מרומזים ועדינים.

אהבתי הראשונה נתונה לציור ומושרשת בעצם ישותי אבל אני שולחת ידי גם בכתיבת סיפורת ושירה.

אוחזת מכחול,

מול קנבס ריק.

רגע  ה-"לא יודעת"  מופיע,

היד רצה כמעצמה,

קו וצבע מופיעים.

אחדות.